היה היה פעם מלך שאהב חצילים

היה היה פעם מלך שאהב חצילים. המלך כל כך אהב חצילים עד שכל השתילים בממלכה היו חצילים. כל הערוגות היו ערוגות חצילים. כל הגינות, הצמחים בצדי הדרכים, העצים, השיחים – הכל היה חצילים. לאנשים שגרו בממלכה של המלך שאהב חצילים היה כדאי מאוד לאהוב חצילים, אחרת לא היה להם הרבה מה לאכול. אפילו חולים שהיו אלרגים לחצילים קיבלו מהרופא מרשם לחציל אחר. המאכל הלאומי, או בעצם הממלכתי, היה חציל מטוגן בשמן חצילים, והמהדרין היו מוסיפין סלט חצילים. על דגל הממלכה היה מצויר חציל חתוך לשניים, ממולא בסלט חצילים ומסביבו, מעטרים את רקע הדגל, חצילים ברוטב עגבניות שהיו מכינים, כמובן, מחצילים.

הכל היה טוב, ורגוע, ונעים בממלכה של המלך שאהב חצילים. כולם אכלו חצילים, גידלו חצילים, דיברו על חצילים וכתבו שירים בסגנון:

"הוי, הוי, הוי, איזה חציל,

הוי, הוי, הוי, את המצב מציל.

הוי, הוי, הוי, איזהו הדביל

שלא אוהב חציל?"

הכל היה על מי מנוחות וחצילים עד לאותו אחר הצהריים שערער את השקט הממלכתי-חצילי, כמו את מצבו הנפשי של המלך. באותו אחר הצהריים הלא חצילי, חזרה בת המלך מחוג פיסול חצילים מיובשים, נכנסה לארמון, חיפשה את אביה וכשמצאה אותו, בדיוק עם סיום מסיבת העיתונאים החגיגית בנושא הורדת מחירי החצילים, אמרה:

"אבא, אנחנו צריכים לדבר."

"שבי בתי", ענה המלך בבהלה, "הכל בסדר?"

"הכל בסדר", הרגיעה הבת, "רק רציתי לספר לך שלפני כשבועיים פגשתי בחור. נפגשנו ממש במקרה, ככה סתם, ביציאה מהופעת המחול של "אורה חצילים". התחלנו לדבר ולאחר כארבע שעות דיבורים מצאנו את עצמינו מתקשים להיפרד." היא אחזה בכפות ידיו של המלך ואמרה בהתרגשות של אדם מאוהב – "הוא נפלא אבא, הוא פשוט מקסים, אני כל כך מאושרת."

המלך שאהב חצילים הרגיש איך עיניו מתחילות להתלחלח, ליבו הזרים אושר לכל חלקי גופו. "זה נפלא, פשוט נפלא. מתי אוכל לפגוש את אותו בחור? למה שלא תזמיני אותו הערב לארוחה, יש לי מתכון חדש לסלט חצילים", התרגש והחל להתבלבל, "כן? הערב? כן? סלט? הערב? כן? כן?"

"אבא, יש עוד משהו אחד שאתה צריך לדעת לפני שתזמין אותו לארוחת ערב", השפילה ראש כמו שיודעת את תגובתו הצפויה של אביה הצפוי, "אבא, הוא לא אוכל חצילים."

"מה???" קם המלך מהכיסא

"אבא, הוא ממש לא אוהב חצילים"

"לא אוהב חצילים?", צעק המלך, "לא אוהב חצילים?", חזר על צעקותיו. "זהו, נגמר, לא תראי יותר את הסורר, החוטא, מאבד התשובה לא ירא החצילים הלזה"

"אבא..." ניסתה הבת

"לא רוצה לשמוע יותר, אני צריך חציל!" המלך ניגש אל השולחן והוציא מהמגירה חציל קטן ושם מתחת ללשון.

"אבא", המשיכה הבת, "האמת היא שגם אני לא אוהבת כל כך חצילים, ואפילו אתמול..."

"די, זהו" חתך את דבריה המלך שאהב חצילים, "אני לא רוצה לדעת ולא רוצה לשמוע, הנושא הזה מחוצל, הא....מחוסל!"

"אבא", התעקשה, "אתה חייב לשמוע, אתמול אכלתי בורקס עם תרד וזה היה מדהים".

המלך פתח עיניים בגודל של חציל והתמוטט. הצוות הרפואי שהגיע ממש מיד, החדיר למלך עירוי חצילים ששיפר במעט את מצבו, הפיזי לפחות.

הבת ניגשה אל המלך. הוא עצר אותה בתנועת יד ולחש אל החדר בקול שבור – "הסתלקי מממלכתי וקחי אתך את חברך הטמא. אינני רוצה לראות את פנייך יותר."

היא הסתכלה באביה המלך, המלך שאהב חצילים, הסתובבה סיבוב לא חצילי, יצאה מהחדר יציאה ממש לא חצילית, ולא חזרה שוב אל הממלכה שאוכלים בה רק חצילים.